החלטה
בפני בקשה לסילוק על הסף ולביטול עיקולים זמניים שהוטלו על רכוש הנתבע.
התביעה:
התובעת הינה חברה שמנהלת את פעילותה ברוסיה, ועיסוקה בהוצאה לאור ובהפצת כתבי עת.
הנתבע תושב ישראל, והוא פועל בתור עסק בשם "י.א.ר יבוא ושיווק" שעד סוף שנת 2011 עסק ביבוא ושיווק כתבי עת (מגזינים) בשפה הרוסית.
ביום 23/6/2007 חתמו הצדדים על הסכם להפצת כתבי-עת בישראל באמצעות הנתבע, בהמשך להסכם המצורף לכתב-התביעה הסכימו הצדדים על שינויים לא מהותיים ולכן לא צורפו כנספחים. ברם, לעניין סעיף 3.3 להסכם בדבר מועד התשלום הסכימו הצדדים בנספח להסכם על שינוי מועד התשלום במקום תשלום מראש לתשלום בחלוף 90 יום מקבלת הסחורה.
בכתב התביעה שסכומו 500,000 ₪ טוענת התובעת כי מאז שנת 2007 ועד סוף שנת 2010 רכש הנתבע סחורות ובהתחלה עמד במועדי התשלום ואולם אט אט החל לצבור פיגורים.
עוד נטען, כי לקראת סוף שנת 2010 ערכו הצדדים התחשבנות והגיעו לידי הסכם מחייב כי חובו של הנתבע נכון למועד זה עמד כדי 2,512,147 רובל רוסי ששווים לסך של כ-82,500 דולר.
לאחר מכן, המשיך הנתבע להזמין סחורות ולשלם עליהם טיפין טיפין, ואלם חובו בלך וגדל עד שהתובעת הפסיקה לספק לו סחורה. לטענתה, מאז ההתחשבנות האמורה משך הנתבע סחורות בסכום של 212,952 דולר ושילם מתוך סכום זה רק 180,184 דולר ובכך נותר חייב לתובעת סך של 32,768 דולר בעבור שנת 2011 ובסה"כ 115,200 דולר ששוערכו לצורך הגשת התביעה ב-500,000 ₪.
הבקשה להטלת עיקולים זמניים:-
לטענת התובעת, בהסכם קיימת תניית שיפוט שקובעת שכל התדיינות בין הצדדים תיערך במוסקבה עפ"י דיני רוסיה (סעיף 6.10 להסכם). ברם, התובעת בחרה לוותר על זכות זו ומתכוונת לנהל את ההליכים בישראל.
באם יעמוד הנתבעת על ניהול ההליכים ברוסיה, הרי שיש לראות בבקשה זו כהגנה על זכויות התובעת למקרה שתצרך לבקשת בישראל את אכיפת פסק הדין שיינתן ברוסיה.
התובעת ביקשה לעקל בית פרטי בשכונת נוה אליעזר בחדרה שרשום על שם הנתבע ואשתו וכן דירה נוספת בבית משותף בחדרה שרשומה על שם הנתבע ואישה נוספת בשם מרינה סקלר שטיב יחסיה עם הנתבע לא ידועים לתובעת.
לטענת התובעת, הבקשה מגובה במסמכים והסכמים עליהם חתום הנתבע ומבססים את העילה נגדו. עוד נטען, כי הנזקים העשוי להיגרם לתובעת גדול מהנזקים של הנתבע במידה ויוטלו עיקולים על הנכסים שכן במידה ויינתן פסק דין תוכל התובעת לפעול למימוש העיקולים בכפוף לדיור חלופי. בנוסף, נטען כי עצם העובדה כי הנתבעת ניצל את עובדת שהייתו הרחק ממקום התובעת מלמדת על ניסיוני להתחמק מתשלום חובותיו לתובעת. עוד לטענתה, לא לאור הפסיקה לא תמיד ניתן ללמוד על הכבדה ממצבו הכלכלי של הנתבע ויש לבחון את טיב המחלוקת בין הצדדים ומהות הסעד.
ביום 19/2/13 ניתנה החלטה על הטלת עיקולים זמני על הנכסים הנ"ל, בכפוף להמצאת ערבות בנקאית בסך 10,000 ₪.
בבקשה לסילוק על הסף + ביטול העיקולים הזמניים נטען כי ההסכם בין הצדדים כולל תניית
שיפוט זר:-
בסעיף 6.8 להסכם נקבע כי כל שינוי דורש הסכמה הדדית של שני הצדדים, ובהמשך בסעיף 6.8 נקבע כי לגבי כל נושא שלא הוסדר בהסכם יש לפעול בהתאם לחקיקת הפדרציה הרוסית.
בנוסף, סעיף 6.10 להסכם קובע במפורש כי במקרה של סכסוך בין הצדדים, יימסר הסכסוך לבוררות של בית המשפט לבוררות במוסקבה.
לטענת הנתבע, התובעת עושה דין עצמי לעצמה והגישה את התביעה בשיראל ולא טרחה לציין עובדת תניית השיפוט בכתב התביעה. התובעת אף הגדילה לעשות, כשציינה בבקשה להטלת עיקולים שהוגשה בטרם הגשת כתב התביעה כי "בחרה לוותר על זכותה לתבוע ..ברוסיה.." ובאופן מכוון בחרה להפנות את בית-המשפט רק לסעיף 6.10 להסכם ובחרה להתעלם מהסעיפים הקודמים שמחזקים את תניית השיפוט.